היוש!
פוסט ראשון בבלוג - התרגשות!
אמא אומרת שבפוסט הראשון חשוב קודם כל לספר על עצמי, כדי שהקוראים ידעו מי אני. ואמא שלי תמיד צודקת! (טוב. בעצם לא תמיד. רק בחלק די קטן של המקרים. אבל אל תגידו לה שאמרתי).
קוראים לי גזר, והיום אני בן חצי שנה.
אמא בחרה לי את השם הזה, כי היא אומרת שכבר מהיום הראשון ראו שאני נורא שובב ומצחיק (מה שהיא התכוונה להגיד זה שרמנטי, שנון וחתיך, אבל התבלבלה. זה קורה לאמהות לפעמים).
כשהייתי בן 3 חודשים, אמא ראתה פוסט בפייסבוק על ארנבון נטוש בשדה. מפוחד ומוקף בחתולים. חודשיים לפני כן, פולי, ארנבונת החופש שגרה פה במשך 6 שנים, מתה ואמא ממש לא הרגישה מוכנה לאמץ עוד ארנבון במקומה, אבל לא הייתה היענות של אף אחד לקחת אותי ואמא פחדה שיקרה לי משהו - היא ביקשה ממכרים שגרו באזור ללכת ולחפש אותי ואז בוקר אחד היא הגיעה לכאן, עם הכלוב האדום ולקחה אותי לבית חם ואוהב.
(ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם איך אני יודע את כל זה - אני מכיר אתכם, מה אתם חושבים? כשהיינו בנסיעה הביתה ונורא פחדתי בכלוב, אמא סיפרה לי את כל הסיפור. לא הפסיקה לדבר זאתי. ואני רק רציתי להקשיב לשיר המגניב שהיה בגלגל'צ).
פוסט ראשון בבלוג - התרגשות!
אמא אומרת שבפוסט הראשון חשוב קודם כל לספר על עצמי, כדי שהקוראים ידעו מי אני. ואמא שלי תמיד צודקת! (טוב. בעצם לא תמיד. רק בחלק די קטן של המקרים. אבל אל תגידו לה שאמרתי).
אז מי אני ואיך התגלגלתי לכתוב בלוג?
קוראים לי גזר, והיום אני בן חצי שנה.
אמא בחרה לי את השם הזה, כי היא אומרת שכבר מהיום הראשון ראו שאני נורא שובב ומצחיק (מה שהיא התכוונה להגיד זה שרמנטי, שנון וחתיך, אבל התבלבלה. זה קורה לאמהות לפעמים).
כשהייתי בן 3 חודשים, אמא ראתה פוסט בפייסבוק על ארנבון נטוש בשדה. מפוחד ומוקף בחתולים. חודשיים לפני כן, פולי, ארנבונת החופש שגרה פה במשך 6 שנים, מתה ואמא ממש לא הרגישה מוכנה לאמץ עוד ארנבון במקומה, אבל לא הייתה היענות של אף אחד לקחת אותי ואמא פחדה שיקרה לי משהו - היא ביקשה ממכרים שגרו באזור ללכת ולחפש אותי ואז בוקר אחד היא הגיעה לכאן, עם הכלוב האדום ולקחה אותי לבית חם ואוהב.
(ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם איך אני יודע את כל זה - אני מכיר אתכם, מה אתם חושבים? כשהיינו בנסיעה הביתה ונורא פחדתי בכלוב, אמא סיפרה לי את כל הסיפור. לא הפסיקה לדבר זאתי. ואני רק רציתי להקשיב לשיר המגניב שהיה בגלגל'צ).
כשהייתי נטוש בשדה
תחנת העצירה הראשונה שלנו הייתה אצל ד"ר עדי גנץ, שהוא וטרינר מומחה לחיות אקזוטיות (כי אמא אומרת שאני כ"כ מיוחד שאני צריך רופא שמומחה בארנבונים ולא רופא רגיל של כלבים וחתולים). בפגישה הראשונה אהבתי את ד"ר גנץ כי הוא אמר שאני חמוד (אבל בפעם השנייה שביקרנו הוא אמר שאני בנדיט, כי בסה"כ רציתי להכין קונפטי משמח - אז קרעתי לגזרים את העיתון שהיה בכלוב. מה? הוא חושב שהקונפטי מכין את עצמו??).
כאן הוטרינר בודק אם אני זכר או נקבה. כאילו שזה לא ברור. הרי מיד רואים שאני גבר גבר!
אחרי כל הנסיעות - סוף סוף הגענו הביתה! לפני הכל פגשתי את מגי אחותי החתולה. אני אוהב אותה הרבה והיא החברה הכי הכי שלי בבית.
ואז אמא עזרה לי להתמקם ולנוח, ולפגוש את שאר האחים שלי.
מאז אני חי פה בשקט ושלווה...טוב..יותר מדויק להגיד ש*לי* יש שקט ושלווה, אבל אמא אומרת שלה אין דקה של שקט מאז שהגעתי לפה.
ואז אמא עזרה לי להתמקם ולנוח, ולפגוש את שאר האחים שלי.
הדקות הראשונות בבית
מאז אני חי פה בשקט ושלווה...טוב..יותר מדויק להגיד ש*לי* יש שקט ושלווה, אבל אמא אומרת שלה אין דקה של שקט מאז שהגעתי לפה.
בסוד אני אגלה לכם - שלא הגעתי לפה סתם.
הגעתי לפה עם שליחות...
על מה בדיוק אני מדבר?
או.
בשביל זה תצטרכו לחכות לפוסט הבא...
